לפעמים הודעות קטנות פותחות דלת לעולם שלם

כזו הייתה ההודעה שקיבלתי לפני כשלושה חודשים מדפנה פורמן. היא עובדת סוציאלית שהייתה חלק מהצוות של מחלקת אונקולוגית ילדים בשיבא ומזה כשנתיים, בעקבות בן זוגה שעובד בשגרירות ישראל באוזבקיסטן, הם גרים עם ארבעת ילדיהם בבירה טשקנט.

מתוך זיהוי של צורך אמיתי ותשוקה גדולה לנושא ולעשיית טוב באופן כללי, ובעידוד ותמיכה ללא גבולות של השגרירה זהבית בן הלל, היא מקימה במו ידיה את ההוספיס הראשון לילדים באוזבקיסטן. בפועל, זהו ההוספיס הראשון בכל מרכז אסיה. דפנה פנתה כדי לשתף בפועלה וביקשה אם צבר ואני נוכל לסייע.

אומרים באנגלית She had us at Hello. צוות צבר רפואה – בהובלת גלניס כץ ועידן שפירא, התנדבו ונרתמו למאמץ להכין תכנים ומצגות כך שיתאימו לצרכים של הקבוצה, ואני נסעתי לשלושה ימים ללמד את צוות החלוץ של ההוספיס.

אני כבר מלמד ומרצה הרבה שנים ולרוב נהנה מכך מאוד, אבל גם עבורי היה מדובר בחוויה יוצאת דופן ומיוחדת במינה.  ללמד 24 רופאות.ם אחיות.ים ועו״ס.ים, שלמדו רפואה בשלהי העידן הסובייטי, שלא ששמעו מעולם קודם לתחילת הקורס את המושג "רפואה פליאטיבית", שעובדים במציאות מורכבת מבחינת תשתיות מערכת הבריאות המקומית, ויחד עם זאת בחרו להיכנס לעולם הזה מתוך רצון ברור לעשות טוב ולעזור לילדים בסוף חייהם.

אני התבקשתי ללמד את היומיים האחרונים של קורס בן שלושה שבועות. לאט לאט וביחד, משפט באנגלית ולאחריו משפט באוזבקית, כיסינו את עקרונות הטיפול והשיח הפליאטיבי בכלל, והטיפול בכאב בפרט.  כמה מספק כמרצה לראות את התשוקה ללמידה בעיניים, את הצימאון לכל פיסת מידע, את חיוכי הגאווה של התגברות על הקשיים בלמידת נושא חדש ומורכב, ובעיקר את הכרת התודה וההבנה שארגז הכלים המקצועי שלהם גדל ואיתו גדלה היכולת לעזור לילדים חולים מאוד.

אז תודה לכן דפנה פורמן ושגרירת ישראל באוזבקיסטן זהבית בן הלל על ההזמנה ועל האירוח הנדיב, ועל הזכות להיות חלק קטן מהמיזם יוצא הדופן שלכן.

מעבר לחוויה המקצועית המרגשת, עבורי אלו היו שלושה ימים של גאווה ישראלית במובן הכי נקי ויפה שלה.