מהי דמנציה?

המונח דמנציה מתאר למעשה כ-200 מחלות נוירולוגיות-ניווניות שונות, כשהנפוצה ביניהן היא אלצהיימר. ניתן לומר בתוך ההגדרה של דמנציה נכלל אוסף נרחב של תסמינים הנגרמים מהפרעות ותהליכים ניווניים המשפיעים על המוח. תסמיני הדמנציה משפיעים על שלל היבטים של המוח והחשיבה, בעיקר זיכרון, שפה, זיהוי, תפיסה מרחבית ואישית, יכולות שיפוט ויוזמה ועד פגיעה בתפקודים הפיזיים השונים. תסמינים אלו מחמירם עם הזמן וככל שהמחלה מתקדמת. מחלות הדמנציה בכלל והאלצהיימר בפרט נחשבות מחלות חשוכות מרפא המשפיעות על תוחלת חיי החולים.

 

דמנציה היא לא חלק טבעי מתהליך ההזדקנות, זוהי התוצאה של מחלות פיזיות הפוגעות במוח, במערכת הנוירולוגית  שהופכת אותנו למי שאנחנו. המוח הוא המנגנון המורכב ביותר בגוף האדם, עם מבנים מורכבים וטריליונים של תאי עצב  המחוברים ומופעלים בכל רגע ומשפיעים על כל תפקודי גופינו. כאשר תאי העצב האלו נפגעים, תפקודי הקשרים הנוירולוגיים מתדרדרים, דבר שיוצר פגיעה במגוון תפקודים קוגניטיביים ופיזיים –האזור במוח שנפגע ואופן הפגיעה משפיעים על אילו תסמיני דמנציה יופיעו ועל איזו סוג דמנציה ספציפית יש לחולה, כאשר התסמינים גם משתנים מאדם לאדם וכך גם קצב ההחמרה.

 

טיפול פליאטיבי והוספיס בית לחולי אלצהיימר ודמנציה בשלבים מתקדמים

גם בשלבים המתקדמים והאחרונים של מחלות דמנציה, שמירת המטופל בסביבה הביתית המוכרת לו, עם בני משפחתו הקרובים מסביבו, משפרת את תוצאות הטיפול, את התנהגות החולים ואת ניהול השלבים האחרונים של המחלה באופן מכבד, מכובד ואשר שם את האדם עצמו במרכז.

 

טיפול פליאטיבי לחולי דמנציה מתקדמת, דרך השירות של צבר רפואה, מתקיים בבית המטופל, עם צוות מקצועי של רופא/ה, אח/ות ועובד/ת סוציאלי/ת המעניק מעטפת טיפולים מקצועית למטופל ולבני משפחתו. הטיפול הפליאטיבי במסגרת הוספיס בית לחולי דמנציה מסייע למטופלים לשהות בתקופה האחרונה של חייהם בביתם, באופן המלא והמכבד ביותר, בנוחות של סביבה מוכרת ובטוחה, ולא פחות חשוב תוך מתן מלוא התמיכה למשפחה בתקופה מורכבת זו.

 

השירות מפחית משמעותית הידבקות בזיהומים, מונע אשפוזים, כולל את כל הטיפולים להקלת כאבים ותסמינים, מייצר סביבה מוכרת, נוחה ובטוחה למטופל, כולל תמיכה פיזית, מקצועית, סוציאלית ורגשית למשפחה, סיוע במיצוי זכויות ובניית תכנית טיפול ספציפית לצרכי ומאפייני המטופל – וניתן ללא עלות עבור המטופלים או משפחותיהם, במימון מלא של קופות החולים.

עד כמה דמנציה שכיחה באוכלוסייה?

מחלות דמנציה פוגעות בעיקר בגילאים המבוגרים, כאשר השכיחות עולה משמעותית מעבר לגיל 65, במיוחד כיום כאשר תוחלת החיים הממוצעת גבוהה מאוד. נתונים עולמיים מראים כי מתוך 50-60 מיליון חולים גלובליים, רק כ-9% הם בני פחות מ-65. הערכות עדכניות מדברות על כך שבישראל, ישנם כ-150,000 חולים המאובחנים עם סוג כזה או אחר של דמנציה, עם שיעורים שעל פניו הולכים וגדלים ככל ששכבת האוכלוסייה בגילאים המבוגרים גדלה ומגיעה לגילאים גבוהים יותר.

האם יודעים איך זה קורה?

למרות שמדובר על סדרה של מחלות ניווניות-נוירולוגיות מאוד נפוצות ואשר גורמות לפגיעה משמעותית באיכות חייהם של החולים, המדע עדיין לא לחלוטין מבין מדוע ואיך מתפתחת דמנציה. מכירים גורמי סיכון, שמיד נסקור, נטיות גנטיות מסוימות וחלק מהמנגנונים הביולוגיים והכימיים המשפיעים על התפתחות דמנציה, אך קשה ומורכב לזהות גורמים ישירים ופתולוגיים ברורים.

המוח האנושי ומערכת העצבים הם מערכות מדהימות, מורכבות להפליא ועם כל כך הרבה היבטים ומרכיבים, שלמעשה אנחנו עדיין לא יודעים המון דברים לגביו, מה שמוביל גם לחוסר וודאות מסוים גם בהקשר למחלות ניווניות כגון דמנציה, אלצהיימר וכן הלאה.

באופן כללי, דמנציה כוללת תהליכי התנוונות של תאי עצב במוח, לכן ההשפעה על קוגניציה, חשיבה, זיכרון, מוטוריקה, התנהגות ורגשות היא כה מהותית ומכרעת במחלה זו. למרות שהגורמים האבסולוטיים לדמנציה אינם ידועים לגמרי, בהחלט אפשר לעשות שינויים והתאמות לאורח החיים כדי לנסות להשיג יותר שליטה ולצמצם את הסיכון להתפתחות דמנציה בגילאים המבוגרים. שינויים והתאמות אלו נוגעים למשל לתזונה, פעילות גופנית, פעילות מחשבתית וקוגניטיבית חדשה ומורכבת גם בפנסיה ובגילאים מבוגרים, הפחתת סטרס וכן הלאה – כאשר גם כאן למדע אין תשובות חד משמעיות איך למנוע דמנציה, ואת זה חשוב להבין!

 

ממה צריך להיזהר ולהימנע? גורמי הסיכון המרכזיים לדמנציה

כאמור, אפילו אם אין תשובה חד משמעית מה גורם לדמנציה ומה בדיוק קורה במוח או מה מפעיל את ההתפתחות הפוגענית של הדמנציה, ישנם גורמי סיכון ידועים ומרכזיים. אלו כוללים:

• עישון סיגריות
• מצבים של סוכרת בלתי מאוזנת
• מחלות קרדיו-וסקולריות – לב וכלי דם
• מצבי דיכאון, סטרס נפשי גבוה ובידוד מהחברה
• צריכת אלכוהול מופרזת ולאורך זמן
• מצבי עודף משקל כרוניים וחמורים
• מחסור בפעילות מוחית מאתגרת, חדשה ומספקת – צריך כל הזמן ללמוד, לאתגר את החשיבה ולחוות עוד דברים.

 

תופעות רפואיות וקוגניטיביות הקשורות לדמנציה – תסמינים

כפי שישנם גורמי סיכון רבים יחסית לדמנציה, כך גם רשימת התסמינים הפוטנציאלית היא די ארוכה, כאשר התפתחות והתבטאות המחלה אצל כל אדם היא פרטנית ואישית ואין מסלול שלגמרי קבוע וידוע מראש, לא מבחינת תסמינים ולא מבחינת "לוחות זמנים" של החמרת המחלה.

מכיוון שיש הרבה תסמינים לדמנציה ובעיקר לאור העובדה שהמחלה מתפתחת ומחמירה את הפגיעה ככל שעובר זמן, נהוג מקצועית לחלק את התסמינים והתופעות לפי שלבי המחלה. חלוקת התסמינים והשלבים היא כדלקמן:

 

שלב ראשון – התחלתי

החולה חווה פגיעה קוגניטיבית וירידה ביכולות, באופן הדרגתי, גם לאורך שנים. הירידה הקוגניטיבית כוללת למשל תסמינים של:

• תופעות של שכחה
• בלבול וטעויות בזמנים
• ירידה בהתמצאות פשוטה במרחב – חולים מוצאים את עצמם הולכים לאיבוד יותר
• קושי לתכנן ולפתור אתגרים ובעיות
• נטייה לאבד פריטים או לשכוח איפה הם נמצאים
• התחלה של פגיעה שפתית

 

שלב ביניים

שלב זה כולל בעיקר תסמינים הקשורים לזיכרון לטווח קצר, כאשר ככל שחולף הזמן והמחלה מחמירה, כך גם התסמינים מעמיקים והופכים משמעותיים וחמורים יותר, בהתדרדרות שיכולה לקחת בהחלט כמה שנים. התסמינים הם למשל:

• שכחת שמות או הקשר של אנשים
• קושי לזכור דברים שקרו בעבר הקרוב והמיידי
• החמרת קשיי התמצאות במרחב, אפילו בתוך הבית הפרטי של החולה
• בעיות בזיהוי של מיקומים, דברים ואנשים מוכרים.
• עוד ועוד קשיי תקשורת ושפה
• קושי בביצוע פעולות שגרתיות ויומיומיות פשוטות והכרחיות
• כושר שיפוט לקוי, נמהר לעיתים
• ירידה מורגשת ביכולות החשיבה
• שינויי התנהגות ואישיות מודגשים
• מצבי רוח תנודתיים ומשתנים – כולל התקפי זעם, מצבי מאניה, חשד, פרנואידיות, חרדות וכו'
• קשיי שינה, לעיתים "החלפת" השעון הביולוגי בין היום והלילה.

 

שלב דמנציה סופנית

בסופו של דבר, דמנציה היא מחלה ניוונית סופנית, כאשר מצבם של החולים מתדרדר ומחמיר, עד כדי מוות. דמנציה מביאה עימה החמרה כוללת במצב הבריאותי והתפקודי של האדם החולה, לכן לא אחת לא ברור האדם מת בגלל דמנציה או מת עם דמנציה – בפועל המציאות מורכבת יותר והדמנציה בהחלט מהווה גורם מהותי בפגיעה בבריאות ובתפקוד החולה ולכן היא גורם מהותי בתמותה בסוף הדרך. תסמינים בשלב של דמנציה סופנית הם:

• קושי לבלוע מזון או חוסר מוכנות לאכול
• חוסר מודעות כמעט מוחלט למקום ולזמן בו החולה נמצא
• אי זיהוי כמעט מוחלט של בני משפחה, חברים וצוות מטפל קבוע
• הפרעות שינה קשות או לחלופין שינה רוב היום
• ירידה נמדדת באלבומין בדם
• ירידה חדה במשקל
• החולה כמעט ואינו מדבר או מתקשר
• קשיים מוטוריים מהותיים, אי תנועה והתפתחות פצעי לחץ
• מצבים של קושי לנשום, עד כדי מצוקה נשימתית מהותית.

מבחינה מקצועית וטיפולית, יש כיום מדדים ברורים ומוכרים לגבי החמרה קיצונית במצבי דמנציה, כחלק מההחלטה להעביר את החולים לטיפול פליאטיבי במהותו, עם דגש על שיפור איכות חיים ולא על הארכת חיים. מדדים אלו כוללים את מבחן FAST ובחינת רוב התסמינים שנסקרו כאן בסעיף  זה.

 

איך מאבחנים דמנציה?

כאשר יש כל כך הרבה תסמינים וגורמי סיכון, נשאלת השאלה איך מאבחנים דמנציה ומתי רצוי לגשת לאבחון. באופן כללי, אם רואים אצל הורה מבוגר או בן/בת זוג שינויים קוגניטיביים משמעותיים וחריגים, לצד שינויים נוספים כפי שסקרנו בתסמיני השלב הראשון במחלה, בהחלט מומלץ לדבר עם רופא המשפחה ומשם להתקדם לבדיקות אצל נוירולוגים רלוונטיים ובהמשך לרופא פסיכו-גריאטר.

תהליך האבחון לדמנציה כולל בחינה מקיפה ומלאה של מצבו הפיזי, קוגניטיבי והמנטלי של המטופל, דרך תשאול כללי וגם בדיקות רפואיות רלוונטיות. מבצעים הערכת מצב קוגניטיבית ומנטלית ובהמשך לרוב מתקדמים לביצוע בדיקות הדמיה, המיועדות לשלול גורמים אחרים כמו גידולים, דימומים וכדומה.

נציין כי יש כמה וכמה מחלות שונות הנכנסות תחת הקטגוריה של דמנציה, בכל אחת ביטוי פיזיולוגי שונה, עם תסמינים שהם ברובם דומים. באבחון כללי ומעמיק ניתן להגיע לסוג הדמנציה המסוים ממנו סובל החולה, אך "בגדול" זה פחות משנה מבחינת אפשרויות הטיפול והסיוע לשיפור איכות החיים.

 

האם אלצהיימר זה סוג של דמנציה?

שאלה שכיחה וחשובה בהחלט, לנוכח בלבול מסוים שיש לא אחת לגבי שני מונחים קשורים אלו. למעשה, אלצהיימר היא אחת מבין מחלות הדמנציה – כשהיא מהווה את הרוב המכריע של המקרים, עם עד כ-70% מחולי הדמנציה בישראל שהם בפועל חולי אלצהיימר. אז כן, אלצהיימר היא בהחלט סוג של דמנציה.

על אף שגם הגורמים המלאים והמובהקים להתפתחות אלצהיימר עדיין לא לחלוטין ידועים למדע, התפיסה הרווחת היא שהמחלה מתפתחת כתוצאה מהצטברות חלבון TAU ברקמת המוח, מה שגורר ניוון של תאי המוח ובעיות תקשורת בין הנוירונים. אלצהיימר מתחילה לרוב בבעיות זיכרון (בגלל פגיעה בהיפוקמפוס – מוקד הזיכרון במוח).

לצד אלצהיימר, סוגים נפוצים נוספים של דמנציה כוללים דמנציה וסקולרית (חסימת כלי דם במוח ע"י קרישי דם זעירים) ודמנציה עם גופיפי לואי (מחלה היוצרת שילוב תסמינים של אלצהיימר ופרקינסון יחד).

 

התמודדות המטפל העיקרי בחולה דמנציה

אמנם נעשתה התקדמות מחקרית בנוגע לגורמים המרכזיים והעמוקים להתפתחות דמנציה ודרכים פוטנציאליות למנוע את הנזק הנוירולוגי או לצמצם אותו – התפתחויות שנכון להיום עדיין נמצאות בעיקר במעבדה ולא בפרקטיקה – וכמו כן הושגה התקדמות מעשית באפשרויות הטיפול ושיפור תסמיני המחלה בשלבים מוקדמים שלה. אך דמנציה היא עודנה מחלה ניוונית-נוירולוגית, עם סוף ידוע ודרך מאוד לא קלה לאורך השנים בהן היא קיימת ופעילה, ראשית כל עבור החולים עצמם ובהחלט גם עבור משפחותיהם.

ברוב המשפחות והמצבים, יהיה מטפל עיקרי בחולה הדמנטי, אדם קרוב – לרוב בת או בן של הורה מבוגר – אשר רוב הנטל הפרקטי והרגשי ביומיום נופל עליו או עליה. יש גורמים רפואיים, מטפלים גריאטריים ואף פליאטיביים וההחלטות הגדולות בהחלט צריכות להיעשות במשותף ע"י בני המשפחה ובליווי מקצועי-רפואי מתאים, אך כמעט תמיד יהיה אדם אשר יתפקד כמטפל העיקרי, וההתמודדות של אותו אדם מורכבת וכרוכה בהמון גורמים ושלבים.

המטפלים העיקריים מתמודדים מעשית ורגשית עם חולה הדמנציה, במיוחד כאשר המחלה פוגעת משמעותית ביכולות הקוגניטיביות והחברתיות של החולה. זה כולל למשל קבלת החלטות לגבי דרכי טיפול ושיפור איכות חיים, נושאי תזונה ופעילויות, איך ואיפה לטפל בחולה, מיצוי זכויות רפואיות וכלכליות, האם להתמקד בהארכת חיים או דווקא בשיפור איכות החיים וכיוצא באלו.

במיוחד בשלבים המאוחרים והקשים של הדמנציה, צוות פליאטיבי וגריאטרי איכותי וקשוב יסייע למטפלים העיקריים ולמשפחה כולה להגיע להחלטות הנכונות והמושכלות ביותר, תוך ראייה רחבה של כבודו של החולה עצמו והבנה מלאה של המורכבות האדירה עבור כל הצדדים.

האם יש טיפול לדמנציה?

אין דרך לעצור לגמרי את התסמינים, אך יש היום טיפולים שיכולים להקל עליהם במידת מה, בעיקר בשלבים הראשונים. אך כיום, דמנציה היא מחלה שהלכה למעשה אין לה טיפול ממשי ומהותי ואשר סופה ידוע מראש, בצורה כזו או אחרת. הטיפולים הזמינים והמקובלים כיום – בהקשר להפחתת תסמינים – כוללים שימוש בתרופות מיוחדות וייעודיות, המקלים על המצב עד לנקודת זמן בה כבר אין להן השפעה. התרופות יכולות להתמקד בעיכוב תסמינים קוגניטיביים, שיפור קשיים נפשיים המגיעים עם דמנציה, סיוע בהפרעות מוטוריות וכדומה.

 

טיפול פליאטיבי לחולי דמנציה סופניים – הבחירה המכובדת והנכונה לחולים ולמשפחה

מה שכן התפתח מאוד בשנים האחרונות היא התפיסה הטיפולית-פליאטיבית בחולי אלצהיימר ודמנציה, בעיקר בשלבים הסופניים והאחרונים של המחלה. הדגש בטיפול פליאטיבי בחולים דמנטיים – בשאיפה טיפול בית בסביבה המוכרת והנוחה של המטופל ומשפחתו – הוא מניעת כאב ושיפור איכות חיי החולים, לא דגש על טיפולים מאריכי חיים שבמקרים רבים כבר אינם רלוונטיים בשלבים מתקדמים של המחלה ואף בהחלט יכולים לפגוע באיכות החיים של החולים.

צבר רפואה היא חלוצת טיפולי הבית והיא גורם מקצועי בכיר ומרכזי בפיתוח תחום הטיפול הפליאטיבי בישראל. החברה מפעילה מחלקה מנוסה ואיכותית של טיפול בית פליאטיבי לחולי דמנציה ואלצהיימר, במיומן קופות החולים ועם צוות מקצועי מסור, מיומן ואיכותי השם את החולה במרכז ומעניק מטריית טיפול ותמיכה רחבה לחולים ולבני משפחותיהם. באתר עוד פרטים לגבי שירות טיפול פליאטיבי לחולי דמנציה ופירוט יתרונות הגישה הטיפולית הזו.